מחמורות לאחרות - מהיותנו חמורים בפוליטיקה לאפשר וצריך גם אחרת 

מחמורות לאחרות - מהיותנו חמורים בפוליטיקה לאפשר וצריך גם אחרת

נמרוד נוי

10/8/2009

בחודש שעבר השתתפתי בשני מפגשים של פעילים במפלגת קדימה. האחד התקיים בנתניה והשני באלפי מנשה. המפגשים התאפיינו בשני דברים עיקריים. הראשון, עניינו העדרותה הזועקת של תשתית מקצועית אשר תכניס את כל המושגים המדוברים לקונטקסט רחב ולתהליך מובנה ומתודולוגי יותר, שיאפשר לתרגם את הדברים לתובנות מושכלות בעלות ערך ממשי שניתן לקום עימן בבוקר ולעשות מעשה משמעותי כלשהו. השני, עניינו התרפסות ורפיסות אל מול הפוליטיקאים. הדברים שנאמרו על ידי החברים לא חרגו מטרוניות ובקשות כלפי הפוליטיקאים ומהם. מעל לכל שרתה במפגשים אלה רוח של שמרנות והשלמה עם המצב הקיים. איש לא אעלה את המחשבה שאפשר וצריך לעשות את הדברים גם אחרת. חמורות וכניעות הן המילים המתאימות ביותר כדי לתאר את המפגשים האלה.

כולנו, החברים מן השורה בקדימה וגם במפלגות האחרות, חמורים עליהם רוכבים הפוליטיקאים בדרכם לכנסת ולממשלה ותו לא. אילו היה זה עניין אישי בלבד יתכן ורבים בקרבנו היו ממשיכים לחיות בשלום עם המהות החמורית שהורגלו אליה מימים ימימה. אך דא עקא, מצב החמוריות איננו עניין אישי בלבד אלא סימפטום אחד מני רבים להתנהלותה הכושלת של המערכת הפוליטית בישראל המייצרת לה כיום הפסדים עצומים.

על חולשת המערכת הפוליטית בישראל - על מקורותיה, על התוצאות הרעות הנגזרות ממנה, ועל הדרכים להתמודד עימה - הרביתי לכתוב במאמריי השונים שהתפרסמו באתר החברים של קדימה 'יאללה קדימה' ולאחרונה המיטב שבהם ודברים נוספים (43 במספר) רוכזו בשני אתרים ארציים 'מאמרים' ו- 'רידר', וניתן בקלות רבה דרך הקשת שמי המלא בגוגל להגיע אליהם ולעיין בהם.

כשהצטרפתי לראשונה בחיי לפעילות פוליטית אמיתית, בהרשמי כחבר במפלגת קדימה, הסתבר לי לפתע שיש לי יעוד בחיים והוא להיות חמור. מעולם קודם לכן לא פעפעה בקירבי תחושת חמורות כלשהי. שירתתי בצה"ל כחייל וקצין קרבי, למדתי בטכניון בחיפה הנדסת תעשייה וניהול ועבדתי בתעשייה המתקדמת בישראל. כמו כן סיימתי לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב והשכלתי והרחבתי את ידיעותי בתחומים רבים נוספים. בכל מקום שהייתי חונכתי לנקוט ביוזמה ולשאת באחריות, לאיכפתיות ולמעורבות ובעיקר לחשיבה עצמאית. יותר מכך, לא צריך להיות חכם גדול וגם לא איש מקצוע כדי לדעת שארגון של חמורים הוא ארגון רע ואסוני אשר יש לשנותו ומיד וכזו היא לצערי המערכת הפוליטית כיום בישראל.

בימים הקרובים 'יאללה קדימה' חוזר ומחדש את פעילותו לאחר שהות קצרה. זה המקום בו אנו יכולים להרים את ראשינו ולזקוף את קומתנו ולהפסיק להיות חמורים. זו הבמה שלנו, רבותי. הדברים בידינו ואל לנו לפתח תלות בפוליטיקאים. המפלגות שייכות לכולנו והפוליטיקאים הם רק שליחיי הציבור ומשרתיו ולא יותר מכך. הציבור בחר בהם אך בשום פנים ואופן הם אינם נבחרים במובן היותם מורמים-מעל. חלקם ודאי אנשים מוכשרים אך בין זה לבין גדולה אמיתית, תעוזת הרוח ואחריות של ממש אין כל קשר. וללא שלושת הדברים האלה לא יקום ולא יכון בישראל שינוי  של ממש.

שינויים ותיקונים קטנים בתקנוני המפלגות לא יפתרו את הבעיה ורב הסיכוי שאף יחמירו אותה. כאן נדרשת מנהיגות מכוננת שאינה נראית כיום באופק הפוליטי שלנו. ככך המלאכה מוטלת עלינו - הצעירים בקרבנו וחברי 'המעמד היצירתי החדש' במדינה. ביכולתנו לשנות את פני המציאות.

החברה הישראלית ומדינת ישראל נתקעו בצומת דורות לא טוב שצירופי ההיסטוריה זימנו להן שתי חולשות בסיסיות. האחת, בעצם היותנו חברה בעלת מנטליות טכנית בעיקרה שאנשיה מצטיינים בחשיבה טכנית מקומית ואד הוק וחסרים עד מאוד את המבט המקיף והאינטלקטואלי. והשניה, זימונה של אוליגרכיה שחדלה לתרום לקידומה של המדינה ועסוקה בהישרדות ובהגנה על אחוזותיה. הפוליטיקאים יחד עם התקשורת ויחד עם האליטות תומכות הממסד אינם יכולים להוביל עוד את ישראל אל חוף מבטחים. אין להם את המניע וגם לא את היכולת לשנות את הדברים. זו דרכה של ההיסטוריה. כך השתלטה על המדינה קבוצה קטנה וסגורה ההולכת ומתנתקת מן המציאות ומנהלת קרבות מאסף נגד כל גורם השואף לשינוי בחיינו.

אינני מאמין שניתן להגיע להצלחות בניהול המדינה בעוד המערכת הפוליטית שוקעת ושוקעת. הפוליטיקאים מרבים לדבר על טובת המדינה ועל מזבחה הם מקריבים מדי יום את המערכת הפוליטית. הם פוגעים בה ומרסקים אותה עד דק. כיום ניתן לומר שאין חיים פוליטיים אמיתיים ואיכותיים במדינת ישראל. הפוליטיקאים במחדליהם הלאימו למעשה את המערכת הפוליטית ושמו בכך קץ לתפקידה החשוב והיסודי כזירת החיים הדמוקרטיים העיקרית במדינה.

אין קיצורי דרך וכדי להתמודד עם מצב ענינים זה עלינו להתמקד בפיתוח 'עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה. זהו מושג-על המאגד בתוכו מרכיבים רבים אך עיקריו נשענים על היסודות הבאים: שיתוף הרבים, החלת התבונה הקולקטיבית והבאתה לידי מיצוי מכסימאלי, והטמעת יסודות חוכמת הארגון וחוכמת הניהול וההתנהלות אל תוככי המערכת הפוליטית בישראל.